בן צפורה ושמואל, נולד ביום כ"ט בשבט תרע"ג (6.2.1913) בעיר אייזפוטה, לטביה. הוא הצטיין בלימודיו והירבה לקרוא וללמוד והיה בן-תורה ובר-דעת. ישראל היה חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר-נצ"ח". עוד בחוץ-לארץ רכש לעצמו את ידיעת השפה העברית והשתמש בה בדיבורו יום-יום עוד לפני עלותו לארץ. ישראל עלה ארצה בשנת 1932 ובשנת 1934 הצטרף עם קיבוצו מרמת גן לקבוצת כנרת. בקבוצה עבד בבניין וגם שירת שנים מספר כנוטר. היה חבר ועדת-התרבות של הקבוצה ופעיל ומדריך ב"הגנה".

בפרוץ מלחמת-העצמאות, השתתף כמפקד-כיתה בחטיבת "גולני" בקרבות על צמח. הסורים פלשו לעמק-הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הניח אישה, שרה. גופתו נמצאה רק כעבור חודש והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכנרת.